1897-1957
עם בנו, פיטר, 24.03.47
ד"ר וילהלם רייך חי חיים מלאים אשר גדולתם תוערך במלואה רק בעתיד.
הוא היה נשוי שלוש פעמים והיו לו שלושה ילדים. הוא חי בשש מדינות, ואסף לעצמו ידע בלתי נדלה בתחומים רבים. היתה לו תובנה והבנה מלאה בתהליכי החיים. הוא היה מומחה והעצים את הידע בתחומים רבים של התנהגות האדם. הוא למד פסיכולוגיה, סוציולוגיה, דת, כימיה, חקלאות, מטאורולוגיה, הנדסה, ציור, פיסול, ומוסיקה. הוא היה סופר מוערך. בשנותיו האחרונות למד משפטים.
באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת, הבחין ד"ר רייך, בקשר אנרגטי שהיה שותף לכל היצורים החיים. למרבה המזל, הבין ד"ר רייך שמדובר בענין בעל חשיבות עליונה. הוא קרא לאנרגיה הזו "אורגון" ע"ש אותה אנרגיה, שגילה במחקריו, שמשתחררת בזמן האורגזמה המינית. ד"ר רייך בילה את ארבעים השנים הבאות במחקרים שונים של האנרגיה הזו, האורגון.
עבודתו של ד"ר רייך נמשכה למעלה מארבעים שנה, ונפרשה על פני שש מדינות שונות. לרוע המזל, עבודתו נאסרה לפרסום בארה"ב וספריו ומחקריו הרבים נשרפו.
ד"ר רייך שזכה להכרה בינלאומית כרופא ומדען, ששמו הלך לפניו, הכיר את אנרגיית האורגון לפרופסור אלברט איינשטיין שאמר: זו "תהיה פצצת אטום לפיסיקה".
לאון רייך - אביו אמו-ססיל רוניגר-רייך 1908 וילהלם רייך בן 3, 1900
וילהלם רייך נולד באוסטריה בשנת 1897, בן לאיכר אמיד. כבן להורים בעלי אמצעים, הוא זכה לחינוך בבית הן מאימו וממורים פרטיים שונים. הוא הצטיין בלימודיו הן בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלו, והן בגלל חששו המתמיד מאביו, שהיה בעל מזג חם, ונהג להתפרץ כשהתשובה שקיבל מבנו לא סיפקה אותו.
בגיל 13 התפרקה משפחתו של וילהלם רייך, כאשר אמו הרעילה עצמה למוות, כדי לברוח ממזגו הקשה של אביו. אביו נפטר בהיות וילהלם בן 17, מדלקת ריאות. בגיל 17, ניהל וילהלם את החווה בעצמו, לאחר מות אביו, אבל כל הרכוש נהרס במלחמת העולם הראשונה בשנת 1915 לאחר ששירת בצבא אוסטריה, בחזית האיטלקית, החל וילהלם רייך, ללמוד באוניברסיטה של וינה וסיים את לימודיו בשנת 1922 כבעל תואר לרפואה. עוד כששקד על עבודת הגמר שלו, כסטודנט, הפך לתלמידו המסור של ד"ר זיגמונד פרויד, ומיד לאחר שקיבל את
רייך הסטודנט
רייך בדאבוס 1927
התואר ברפואה, הפך לעוזרו של פרויד במרפאה שלו לפסיכואנליזה, שם הפך לחלוץ הפסיכואנליזה בעצמו. בספרו "ניתוח האופי" שפורסם בשנת 1933, מתאר ד"ר רייך בסיס ביולוגי לנוירוזות, ומספק צעד קדימה לקראת גילויה של אנרגית האורגון הקוסמית. פרויד הניח שרגשות ומיניות היו ביטויים אנרגטיים של משהו מוחשי מאוד, אבל היה זה ד"ר רייך שהצליח להוכיח שה"ליבידו" של ד"ר פרויד היתה אנרגיה מוחשית מאוד המשתחררת במצבים של סערת רגשות כמו גם, במצבי ריגוש מיני - אורגזמה. הפוריטניות שהיתה נהוגה גרמה להדחקה והפנמה של רגשות עזים, כולל מגעים מיניים. ההדחקה וההפנמה של הרגשות האלו, חייבה הקשחה וכיווץ של השרירים, מה שגרם, למתח ביואנרגטי גדול בתוך הגוף. במידה וההדחקה הזו נמשכה לאורך זמן, המתח הביואנרגטי הפך לכרוני, המתח הבין שרירי הפך לקבוע ויצר "שריון" שיצר חיץ בין המטופל לבין החיים שבחוץ. בשנת 1930 שרפו הנאצים את ספריו של רייך, והוא נאלץ לברוח לדנמרק ומאוחר יותר לסקנדינביה. ניסוייו של רייך הוכיחו שרגשות, התרגשות מינית ופליטה אורגסטית הם התרחשויות שניתן למדוד אותם בצורה מדעית. זו היתה פריצת דרך בשדה המחקר של המיניות האנושית, ושל הפסיכולוגיה האנושית, והראשונה בסדרת תגליות שהעמידו את ד"ר וילהלם רייך בשורה אחת עם גדולי המדענים והרופאים של תקופתו.
בשנת-1939, ניהל ד"ר רייך מחקרים על זיהומים מהאוויר. הוא הוכיח שהמיקרואורגניזמים נוצרים ת 1936מחומרים אינאורגניים ומחומרים אורגניים מתפרקים. הוא הוכיח מהיכן מגיעים "חיידקי האוויר", כפי שנקראו אז, והפריך את תיאורית "חיידקי האוויר" המגוחכת שהיתה מקובלת אז. בדיוק אז, בזמן המחקר ההוא, בשנת 1939, גילה ד"ר רייך במקרה, את התפשטות החלקיקים אותם הוא כינה מאוחר יותר, אורגון. אחד העוזרים לקח בטעות את המיכל הלא נכון מהסטריליזטור, וחימם את החומר שבתוכו עד שהתלהט. החומר היה חול ים פשוט ורגיל, שפיתח גידול צהוב כאשר הודבק על צלחת של מצע אגר. במיקרוסקופ, הגידול הצהוב נראה כבועיות שזהרו באור כחול. הוא קרא להם SAPA BIONS. רייך המשיך את ניסויו עם הביונים האלו, והוא הבחין שכששם תאי סרטן חיים ליד התאים האלו, התאים מתו. בדיוק באותם ימים של תצפיות על התאים האלו, פיתח רייך דלקת חריפה של לחמית העין. הוא פיתח רגישות לאור, והוא הבחין שהקושי הגדול ביותר נגרם כשהוא הביט מבעד לעדשת המיקרוסקופ שלו. ד"ר רייך הבחין שעורו השתזף מבעד לבגדיו והוא הבין שהוא נחשף לקרינה מסוג מסוים, והדבר הדאיג אותו מאוד. הוא ניסה לבדוק את הקרינה בעזרת אלקטרוסקופ של רדיום ולא קיבל כל תגובה או רישום כלשהו. לקח לו כמה שבועות להבין שאותה קרינה בה הבחין באמצעות אותו גידול בצלחת הפטרי, נמצאת בעצם בכל מקום. מאוחר יותר, הוא קרא לקרינה הזו "אורגון". כאשר לקח את צלחות הפטרי בהן היו גידולי SAPA-BIONS האלו שזהרו באור כחול, לחשכת המרתף, הוא הבחין שלאחר שהמתין שם במשך שעתיים, שערו ובגדיו הראו ניצנוץ של אור כחול והחדר כולו היה מלא באד אפרפר בצבע כחול-אפור שנע באיטיות. בשנים מאוחרות יותר הוכיח ד"ר רייך, שקרינת האורגון היתה אותה קרינה שהשמש פלטה, ושהחול החם שיחרר, במצבו המקורי. ניסויים נוספים כללו הנחת חומרים אורגניים ואנאורגניים בקופסה, בשכבות חופפות, כדי להוכיח את הימצאות האנרגיה הזו. הוא קרא לקופסה הזו "אורגון אקומולטור" והם יקבלו מקום של כבוד במחקריו העתידיים, בנושא אנרגיית האורגון. ד"ר רייך הצליח להבחין בצורות האורגון הטהורות, בצורת אד או ערפילית בצבע כחול-אפרפר, נקודות זוהרות בצבע סגול זוהר או קרניים לבנות מהירות ביותר. ד"ר רייך הצליח למדוד את אנרגיית האורגון באמצעות מדחום ומונה גייגר. מה שד"ר רייך גילה היה האנרגיה שאחראית לפעימה הביולוגית אורגיאסטית על פני הארץ, ומן הסתם ביקום כולו. רייך דיבר על אנרגיית האורגון הקיימת בצורתה החופשית בתוך האטמוספירה, כמו גם על העובדה שכדור הארץ מוקף באנרגיית האורגון שצבעה כחלחל, העוטף את כדור הארץ כמעטפת, שנים רבות לפני המצאת הלווין הראשון.
וילהלם רייך 1955
וילהלם רייך 1952
בשנת 1955, לאחר שעבר לגור בארה"ב, תקף ד"ר רייך , את ארגון הבריאות האמריקאי בכתביו, לאחר שהאחרון הכריז מלחמה על הריפוי הטבעי כולו. המימסד, מתוך פחדיו, במקום לחבק את ד"ר רייך על גילויו המדהים, ניסה למחוק את התגליות. ד"ר רייך טיפל בחולי סרטן באמצעות האורגון אקומולטור, וחולים רבים נרפאו. הממסד שפחד מחידושים אלו, אסר את ד"ר רייך על השימוש באנרגיית האורגון, והשליך אותו לכלא.
וילהלם רייך נפטר בשנת 1957 בנסיבות שאינן ברורות.
בארה"ב קיימת אוניברסיטה מיוחדת ללימודי האורגון, מתוך מחקריו של ד"ר וילהלם רייך.
הלימודים באוניברסיטה זו הם לימודי תואר של ארבע שנים.
בארה"ב, רופאים קונבנציונאלים בלבד עושים שימוש בטיפול באורגונומטריה