הרימון Punica granatum
הרימון הוא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל. בתנ"ך נזכר הרימון כתיאור ליופי ולברק.
רפי רוזן גילה שהרימון הוא אחד הפירות מרכזי האנרגיה העוצמתיים ביותר שיש. מספיק להניח רימונים בחדר כדי שהחדר כולו יתמלא אנרגיה. הרימון מרכז את אנרגית האורגון גם במקומות חסרי אנרגיה לחלוטין. אכילת הרימון ושתית המיץ שבו, פותחים את כל מערכת העיכול והופכים אותה לאנרגטית.
בשנים האחרונות מגלה גם המדע את סגולותיו של הרימון.
בגוף נוצרים מס' סוגי רדיקלים חופשיים, ביניהם רדיקלי חמצן, שנוצרים כתוצרי לוואי באופן טבעי בתהליך הנשימה וממלאים בגוף תפקידים חיוניים, כמו קטילת חיידקים ויצירת חיבורים בין סיבי הקולגן בעור, אך כנראה אחראים גם לתהליך ההזדקנות.
באופן טבעי יש בגוף אנזימים נוגדי חמצון (אנטיאוקסידנטים), שמטרתם לאזן את ריכוז הרדיקלים החופשיים ולמנוע פגיעה בגוף. מנגנון הניטרול מבוסס על תרומת אלקטרונים לרדיקל החופשי, וכך הוא הופך לתרכובת יציבה (כי כבר אין אלקטרונים בלתי-מזווגים). תרומת אלקטרונים זו אינה גורמת לנוגד החמצון להפוך לרדיקל. בדרך הזו הם עוצרים את תהליך השרשרת של "גניבת" אלקטרונים. במצב של חוסר איזון, הרדיקלים החופשיים יתקיפו את החלבונים, יחמצנו שומנים בגוף ויהפכו אותם לרדיקלים חופשיים, ינוונו את המיטוכונדיות של תאי המוח, יפגעו בממברנות התא ויקטינו את יכולתו לספוג חומרי מזון ולסלק פסולת, וישנו את מבנה ה-DNA. בכך הם גורמים לבלאי מוקדם ולהתנוונות והזדקנות הגוף. מעריכים שמספר רב של מחלות קשור לתהליכים אלו. תהליך החימצון הוא תהליך שבו החומר משנה את הרכבו ומוסר אלקטרונים למחמצן מה שגורם לתרכובת להיות הרסנית.
הרדיקלים החופשיים והכימיקלים הינם מולקולות ראקטיביות מאד, היכולות להשתתף בתהליכי חמצון ה-LDL Low Density Lipoprotein בדם ולגרום להצטברותו בדפנות העורקים.
רדיקלים או רדיקלים חופשיים, הם צורונים (חומרים כימיים) אטומיים או מולקולריים בעלי אלקטרונים לא מזווגים (מספר אי-זוגי של אלקטרונים). אלקטרונים לא-מזווגים אלה הם בדר"כ ריאקטיביים מאוד, ולכן הרדיקלים משתתפים בקלות בתגובות כימיות.
רמות גבוהות של כולסטרול בדם הם אחד הגורמים למחלות לב וכלי דם. מחלות אלו מהוות את גורם התחלואה והתמותה הגדול בעולם.
טרשת העורקים (אתרוסקלרוזה, Atherosclerosis) הינה מחלה בה נחסמים בהדרגה העורקים על ידי שקיעה של כולסטרול "רע" , "ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד" -Low Density Lipoprotein LDL בדפנותיהם. הכולסטרול הרע מסיע שני שלישים מכלל הכולסטרול בכיוון אחד בלבד - מהכבד לכלי הדם. בדרך הוא מתעכל על ידי אנזימים הנמצאים בדופן כלי הדם. ה HDL, הכולסטרול הטוב, מפנה ומרחיקה את השליש הנותר בחזרה אל הכבד, להמשך התהליך. חלק קטן מהכולסטרול הזה עובר מהכבד לכיס המרה ויוצר חומצות מרה.
במצב תקין רמת הכולסטרול הרע היא 100 ומטה, ורמת הכולסטרול הטוב סביב 45 ומעלה. במצב תקין זה המערכת מאוזנת ושני סוגי הכולסטרול מסתדרים לא רע עם המטלות שלהם. הבעיות מתחילות כשמשהו משתבש - רמת הכולוסטרול הרע עולה ו/או רמת הכולסטרול הטוב יורדת (אין קשר הכרחי בין השניים). במצב של עודף כולסטרול בגוף, ה-(HDL),הכולסטרול הטוב, אינו מצליח לבצע את המטלות שלו. הרסנותו של הכולסטרול הרע גוברת פי עשרות מונים במצב זה.
הנגע הטרשתי מתפתח בהסתעפויות העורקים הגדולים ובלב. הוא מתחיל להתפתח בעקבות חדירת LDL לתוך דפנות העורקים, מתחת לתאי האנדותל (החלל הסאב-אנדותיאלי), התחמצנותו והצטברותו בחלל. התהליכים המתרחשים מובילים לחסימת העורקים ולירידה באספקת החמצן לשרירים ולרקמות. הנגע שנוצר עלול להפוך לבלתי יציב, וחלקים ממנו עלולים להינתק ולהיסחף אל זרם הדם, להגיע לעורקים הכליליים ולגרום לחסימתם ולאוטם שריר הלב.
כבר לפני למעלה מעשור שנים הגיע פרופסור מיכאל אבירם למסקנה שלא רק רמת הכולסטרול בדם היא בעלת גורם השפעה אלא גם איכותו של הכולסטרול. כולסטרול שחומצן הפך לכולסטרול מקולקל.
איכות חיינו ההולכת ויורדת היא בעלת השפעה מזיקה ביותר. אנחנו נחשפים לרדיקלים חופשיים הנמצאים בעשן, בעישון, בזיהום האוויר. הרדיקלים החופשיים יודעים לחמצן את הכולסטרול ולקלקל את איכותו. כולסטרול מחומצן הוא כולסטרול מקולקל כמו ברזל שמתחמצן וגורם לסתימה בצינור.
כולסטרול באיכות ירודה, כלומר מחומצן, ישקע בדפנות העורקים גם אם הרמה שלו לא גבוהה. אצל רבע מהחולים הרמה של הכולסטרול תקינה לגמרי, אבל איכותו לא טובה.
קו ראשון במלחמה נגד מחלות כלי הדם הוא הורדת רמת הכולסטרול בדם, ומניעת חימצונו. מיץ הרימונים עשיר ביותר בנוגדי החימצון (אנטיאוקסידנטים) מסוג האנטוציאנינים והסטנינים.
פרופ' מיכאל אבירם מנהל המעבדה לחקר ליפידים ויו"ר אגף המעבדות בבית החולים רמב"ם, חוקר את השפעת מנגנוני צבירת הכולסטרול בעורקים המובילים דם אל הלב או המוח ואשר שקיעתו שם גורמת להתקף לב או שבץ מוחי. נולד הצורך למצוא חומר שהוא נוגד חימצון שיפתור את בעית חימצון הכולסטרול. בדקו 30 סוגי פירות וירקות.
בהתחלה התמקדו ב-3 משפחות עיקריות של חומרים: ויטמין E - למשל בשמן זית ושמן סויה; הקרטנואידים (חומרי הצבע שבגזר, עגבניה). אבל שתי הראשונות התבררו כמקורות לא חזקים במיוחד. חיפשו מקור עם כמות גדולה יותר וחזקה יותר. המשפחה השלישית שבדקו הייתה משפחה של תוצרים שעשירים בפוליפנולים. לקו הגמר הגיעו 3: ליקוריץ – אניס; יין אדום (בו מחיצת הענבים והשארתם עם הקליפה לתקופה ארוכה גורמת לכך שהאנטי אוקסידנטים של כמה קילו של ענבים מרוכזים בכוס אחת, והאלכוהול עוזר לספיגתם. אגב, יין לבן לא יעיל, כי בו מיד זורקים את הקליפות); ומיץ הרימונים – שבו נמצאו האנטי אוקסידנטים הכי פעילים. גילו שם חומר שנקרא טנין, הייחודי למשפחת הרימון. עכשיו בדקו את החומרים הפעילים כנוגדי החימצון ברימון. נתנו לבני אדם בריאים לשתות מיץ רימונים - כוס ביום. תוך שבועיים רמת חימצון הכולסטרול שלהם ירדה בצורה משמעותית ב–45%.
פרופסור אבירם מצא במחקריו שאנזים הפאראאוקסנאז מהווה קו הגנה טוב נגד חימצון יתר של הכולסטרול. אנזים זה קשור לרמת High Density Lipoprotein ה HDL , - ליפופרוטאין בעל צפיפות גבוהה - הכולסטרול הטוב. ככל שרמת הפאראאוקסנאז בדם גבוהה יותר כך קטן הסיכוי לפתח טרשת עורקים. פרופסור אבירם הוראה כי גם במקרים בהם רמת האנטיאוקסידנאים בדם ממקור תזונתי אינם בכמות הנדרשת, יש לפאראאוקסינאז יכולת לפרק כולסטרול מחומצן.
עשרה חולים עם חסימה חלקית של עורקי הקרוטיס (העורקים המובילים דם אל המח), נתבקשו לשתות כוס אחת של מיץ רימונים ליום, למשך 4 שנים ברציפות. בחולים אלו ניתן לעקוב אחר שינויים בגודל החסימה שבעורקים באמצעות אולטראסאונד דופלר, הראו כי שתיית מיץ הרימונים גרמה לעיכוב משמעותי בחימצון הכולסטרול, ובמקביל - לירידה ב- 30% בגודל החסימה שבעורקי הקרוטיס . ללא טיפול, יש עליה בחסימה בכ- 10% לשנה. המסקנה המתבקשת היתה שתיה ליום של כוס מיץ רימונים.
תוצאות המחקר היו שמיץ רימונים מכיל ריכוז גבוה מאד של אנטיאוקסידנטים מסוג הסטאנינים ואנטוציאנינים. זהו הנו חומר פעיל יותר מהחומרים המצויים ביין אדום, מיץ אשכוליות, מיץ חמוציות ובתה הירוק. חומרים אלו הנם תופסי חומרים מחמצנים חזקים ובכך מנטרלים את פעילותם המזיקה של המחמצנים. הם מעכבים את חמצון הכולסטרול הרע – LDL. הם מעכבים את החמצון של הכולסטרול הטוב HDL ובכך מאפשרים לו לפעול בצורה אפקטיבית יותר בהוצאת עודפי הכולסטרול מהעורקים. הם מגבירים את פעילות האנזים פארוקסינאז הגורם לחמצון ליפידים בעורק. מעכב את ההצטברות של טסיות הדם. מוריד לחץ דם בחולים של יתר לחץ דם ופועלים כמו תרופות להורדת לחץ דם. הם מורידים את גודל הנגע הטרשתי בעורקי הדם. הם מורידים את הנגע הטרשתי בעורקם המובילים דם למוח. הטאנין מסוגל גם לפרק את החומר ממנו מורכז גז העצבים.
בנוסף, שתייה של כוס מיץ רימון ליום אינה גורמת לעצירות.
כדי לבדוק האם מיץ הרימון גם עצר את הנגע הטרשתי, פנו לחולים שסבלו מסתימות של כולסטרול בעורקים שמובילים דם למוח (מה שגורם לאיבוד ראייה זמני). הטיפול המקובל במקרים כאלה הוא זיהוי באמצעות אולטראסאונד היכן ומה גודלו של הנגע. אם המצב חמור מחליפים את העורקים הסתומים. נתנו לחולים לשתות מיץ רימונים במשך שנה, ובדקו את מצב חימצון הדם והנגע כל 3 חודשים. התברר שהכולסטרול פחות מחומצן, ולא רק שהסתימה לא גדלה, אלא הייתה ירידה של 30% בנגע הטרשתי. המשך הטיפול מעבר לטווח של שנה לא המשיך להקטין את הנגע הטרשתי, אבל שמר עליו בגודל יציב. מסקנה – להתחיל לשתות בגיל מוקדם ככל האפשר.
צריכת מיץ רימונים על ידי חולי סוכרת משפרת את הפעילות האנטי חימצונית בגוף ובאופן זה עשויה למנוע את ההתפתחות של טרשת העורקים המהווה את גורם התחלואה והתמותה העיקרי בקרב חולים אלו. בניגוד למיצים רבים המכילים סוכרים ואסורים לצריכה על-ידי חולי סוכרת, נמצא כי צריכת מיץ רימונים משפרת בחולים אלה את הפעילות האנטי-חימצונית בגוף ובאופן זה מועילה לחולי סוכרת ואף עשויה לעכב את התפתחות טרשת העורקים.
פרופ' מיכאל אבירם, יו"ר אגף המעבדות במרכז הרפואי רמב"ם ומנהל המעבדה לחקר ליפידים ב"טכניון", שניהל את המחקר מעריך כי התועלת במיץ הרימונים נובעת מההרכב המיוחד של
הסוכרים שהוא מכיל. לדבריו, השפעתו מעכבת החימצון של מיץ הרימונים הפוכה להשפעתו של סוכר ענבים שכן, כמרבית המיצים העשירים בגלוקוז (הסוג העיקרי של סוכר בפירות), מיץ הענבים מגביר באופן משמעותי ביותר את רמות החימצון בגוף.
פרופ' אבירם אמר, כי לא רק האנטיאוקסידנטים שבמיץ הרימונים מעודדים את הפעילות האנטי-חימצונית ומפחיתים את פעילות החימצון , אלא גם הסוכרים המצויים במיץ הרימונים (ולא במיצים אחרים כמיץ ענבים למשל) מעכבים תהליכי חימצון שהינם מהסימנים הראשונים והחשובים המבשרים על התפתחות טרשת עורקים.
במקביל, נערכו מחקרים נוספים בארה"ב. חוקרים מקליפורניה עקבו במשך שנתיים אחרי מצב בלוטת הערמונית אצל גברים ששתו מיץ רימונים מדי יום והראו שהוא יכול לעזור בבלימת התפתחות סרטן הערמונית.
רמת האנטיאוקסידנטים הגבוהה שברימון משכה גם את החוקרים לתחום מחלות הסרטן. האנטיאוקסידנטים החזקים מסוגלים לצמצם את הסכנה לפתח סרטן.
מיץ הרימון מגן על החומצה הניטרית nitric oxide מפני התחמצנות והוא מגביר פעולתה הביולוגית של החומצה הניטרית NO. Nitric oxide
מיץ רימונים ותמציתו עשויה למנוע את התפתחותו של סרטן הפרוסטטה וגם לעכב את התפתחות הגידול.
מיץ הרימון עשיר בתרכובות פוליפנוליות ההופכות אותו לחומר פעיל ביותר כאנטי אוקסידנט. יותר משאר החומרים המוכרים (מיץ ענבים, יין אדום, ליקוריץ וכד'). באוניברסיטת וויסקונסין – מאדיסון,
גילו שכאשר חושפים תאי סרטן הערמונית לריכוזים נמוכים של מיץ רימונים, נוצר עיכוב צמיחה של התאים הסרטניים. משך הזמן הדרוש להתפרצות הגידול הוארך משמעותית ותוחלת החיים עלתה.
אצל גברים שפיתחו סרטן ערמונית, שתיה של כוס מיץ רימונים העלתה באופן משמעותי את הזמן בו נצפו תאים סרטניים חדשים מ- 15 חודשים, ל- 37 חודשים.
החומרים מעכבי החימצון המצויים ברימון הם דמויי אסטרוגן ממקור צמחי phytoestrogen ולכן יעילים במיוחד בטיפול בסרטן הערמונית. הטיפול במיץ רימונים התקבל היטב וללא תופעות לוואי מכל סוג שהוא.
מחקרים שחשפו תאי סרטן שד אנושיים למיץ רימונים בתנאי מעבדה הניבו תוצאות טובות. מחקרים שנערכו על עכברים נתנו את אותן התוצאות הטובות.
בניסוי עם עכברים, נתנו לאמהות בשליש האחרון של ההריון ובתקופת ההנקה לשתות מיץ רימונים או מים עם סוכר וויטמין C לביקורת. שבוע אחרי הלידה עברו היילודים תהליך שהוביל ל- hypoxic-ischemic brain injury. צאצאי האמהות ששתו מיץ רימונים, העשיר בפוליפנולים, הראו 60% פחות נזק מוחי מעכברי קבוצת הביקורת.
מחקרים הראו שמיץ הרימון מכיל חומרים המעכבים ומונעים את חדירת הוירוס HIV1, בכך מהווה הרימון מקור זול וזמין ליצירת מיקורביציד microbicide.
מיקרוביציד הוא תכשיר הנמרח על העור והמונע מעבר של וירוס האיידס ושל שאר הזיהומים המועברים באמצעות יחסי מין. תכשירים אלו הם בשלב הפיתוח והם אמורים לצאת בצורה קרם, משחה, ג'ל ונרות. מיץ רימונים יכול להוות מקור זול וזמין.
תמצית מיץ רימונים שיפרה מצבי דיכאון ומבנה העצם אצל עכברים שעברו הסרת שחלות ונמצאו במצב של מנופאוז.